איך הכל התחיל?

די מהר מוחמד כתב לי על קמפיין התרמה שהוא מפעיל, דרכו הוא קונה מים נקיים ותומך בקהילת השכונה שלו וביקש שאתמוך בו אבל אמרתי לו, שאני לא מכירה אותו, ולא יודעת בכלל אם הוא אמיתי, ומי הוא, ומה הוא עושה עם הכסף, ושניה, כאילו, אני לא פשוט מעבירה עכשיו כספים לעזה עכשיו אז הוא אמר לי - ברור, יאללה, בואי נכיר, ושאלתי שאלות גם אישיות, גם פוליטיות, וגם עניתי בעצמי, בפשטות, ברגישות, באמת, וגם ביקשתי תמונות, שלו וגם של מעשיו הקהילתיים עם הכסף, וקיבלתי, והאמנתי, ותמכתי בקמפיין שלו. ככה התכתבנו כמה ימים, שלחנו גם תמונות של הילדים, ואז הוא אמר שהוא רוצה שאכיר את אישתו דינא וצירף אותה לצ׳אט שלנו, כך שהיינו שלושה. החיבור שלי עם דינא היה מיידי, מרגש ונעים, השיחה נפתחה עוד, ועוד לעומק, ואז גם צחוקים, ועוד שאלות, גם על הרעב, גם על החמאס, גם על ישראל, גם על המרחב שבין הים לנהר. 

​

את התפתחות היחסים עם מוחמד ודינא שיתפתי בפרופיל הפייסבוק שלי וקיבלתי ים של תגובות תומכות ובעיקר מרוגשות, כאילו פתחתי בלב הקולקטיבי שלנו דלת שהיתה סגורה במנעולים ישנים ומתפרקים וכל הטבע שלנו נשפך החוצה בנשימת אנחה מרווחת. אז גם התחילו להגיע הרבה בקשות חברות מעזה עם אנשים שרוצים להיות בקשר ובעיקר שמבקשים תמיכה כספית. מלא קמפיינים של GoFundMe וחשבונות פייפאל ובקשות לעזרה מאנשים רעבים, מופגזים, עקורים ופוחדים פחד מוות, מישראל, מחמאס, מתנאי חיים בלתי אפשריים, במרחק חצי שעה מפה, במרחק מסך טלפון ממני. חשבתי כמה זה קשה ומתיש ומביש בשבילם ״לדוג״ ככה אנשים רנדומליים ברשתות החברתיות ולקוות שיצליחו להתרים 50 יורו היום כדי שיוכלו אולי לקנות שקית תפוחי אדמה מחר.. וגם כמה מתסכל זה בשביל האנשים שרוצים לעזור אבל אי אפשר לעזור לכולם כל הזמן…

​

וכך נולד הרעיון המתבקש ״לאמץ״ משפחה עזתית. שאלתי את מוחמד ודינא כמה כסף הם לדוגמא צריכים בשביל לאכול שתי ארוחות ביום. הוא אמר שבערך 2000 ש״ח (זה היה במאי 2025). אז חשבתי שאם 10 אנשים יתקבצו לאסוף סכום כזה ויתחייבו לתמוך באופן חודשי, מוחמד ודינא ידעו שלפחות את שתי הארוחות ביום האלה - יש להם. כל סכום נוסף הרי הוא מבורך, אבל לא תהיה להם את אימת הרעב. בסדרת הפוסטים של התפתחות היחסים שלנו - שיתפתי גם את הרעיון הזה, של רשתות התמיכה החודשית ולמחרת קמתי בבוקר עם יותר מ 200 הודעות בתיבת המסנג׳ר שמבקשות לקחת חלק ביוזמה - גם להיות בקשר אישי עם משפחה בעזה וגם לתמוך בהם חודשית. זה היה מאד מרגש ואיכשהו אם אפשר לומר אפילו משמח בתוך המציאות הכל כך כל כך עצובה של ימינו.

 

היוזמה מתגלגלת מאז מאי 2025 וכמו כל דבר בזמן הזה, הדברים מתגלים וימשיכו להתגלות צעד צעד מתוך התנסות וכוונות טובות. כי כולנו עכשיו בטריטוריה חדשה, גם של יחסים, גם של חוויה רגשית וגם בכאוס והחורבן הטוטאלי של עזה. כולנו עדים למראות ותחושות שלא דמיינו שנעמוד בפניהן, משני צידי הגדר, אך הגדר הזו נפרצה, פיזית ומטאפורית. אולי עכשיו, דווקא מתוך הכאב, הבושה וחוסר האונים, מגיעה חכמה חדשה, חכמת הלב, שהרגילו אותנו לשכוח אבל היא בבסיס של כולנו, ובסיסה הוא אהבה, תום לב ופשטות.